תחושה של שלווה ושל עצב

באותו היום, איוואן, גבר בן 56, יצא כרגיל לטיול בכפר עתיק בו נולד וגדל. יחד עם הזאבה שלו, בינקה, הם טיילו בשלווה בין האדמות הנטושות והבתים הנטושים. שלווה מדהימה הורגשה במקום הזה, אבל גם קצת עצב. מה שהיה פעם כפר שמח ותוסס, הפך כעת למקום שקט וריק. תוכלו לראות את זה בקלות בבית הקברות הזה – אתר עתיק ומלא באבני מצבה. בדיוק קברו מישהו באותו השבוע, וזה עדיין הרגיש טרי.

פרשה מצערת

אישה צעירה מהכפר נפטרה לפני ימים בודדים. העיירה הייתה כה רחוקה עד שהיה קשה מאוד לרופאים להגיע לשם ואנשים פשוט היו צריכים לנחש מה גרם לגופה של האישה המסכנה הזו לוותר. זה היה עניין עצוב ביותר. בעיירה היו מעט מאוד תושבים צעירים, כך שריקנותה של האישה זו הורגשה מאוד ברחבי הכפר.

אז איוואן הלך עם זאבתו באותו היום, וכשהשניים עברו ליד בית הקברות, משהו מוזר מאוד קרה…

למה היא מתנהגת ככה?

בינקה עצרה לשנייה. אוזניה נותרו מורמות כאשר היא מחפשת אחר צליל כלשהו. וככה תוך רגע, היא החלה לרוץ! היא ניגשה היישר לקבר האבן שהיה של אותה האישה והחלה לחפור בו בפראות. איוואן היה המום ונדהם מההתנהגות המוזרה של הזאבה. חברתו הנאמנה גרמה לו לעקוב אחריו לקבר של האישה. הוא ניסה לרסן את הזאבה בכוח, אבל זה היה מאוחר מידי…

מה תחשוב המשפחה?

“ארצה, בינקה!” הוא צעק עליה. אבל לא היו לו הרבה סיכויים. בינקה הייתה זאבה גדולה והוא היה רק איש זקן. הוא לא יכל היה לשלוט בכוח ובנחישות של החיה. בינקה המשיכה לחפור ולנבוח, בעוד שבעליה כל הזמן ניסה לעצור אותה. ‘מה המשפחה של האישה הצעירה הזאת תחשוב ברגע שיראו את הקבר של ביתם במצב הזה?’ הוא תהה.

לפתע הפסיקה בינקה לחפור. היא כבר הגיעה לארון הקבורה והביטה בבעלים שלה, כאילו היא מתייפחת. האם היא רצתה שאיוואן יפתח את הארון…?

הוא לא ידע מה קורה

איוואן נעץ את מבטו בזאבה. הוא תהה לעצמו שלא מספיק שהיא חפרה את כל האדמה מהקבר של האישה הזאת… עכשיו בינקה עוד מצפה שהוא יפתח את ארון הקבורה. אבל בינקה ידעה שהיא לא יכלה לעצור. כאשר היא הבינה שבעליה לא יעזור לה, היא החלה לקרוע את ארון הקבורה במו ציפורניה. איוואן לא ידע מה קורה, אז הוא ניסה להסיח את דעתה של בינקה בעזרת מקל. אבל אז שמע משהו ששלח צמרמורות בכל גופו…

קולות מוזרים

הצליל היה רך ובקושי ניתן היה לשמוע אותו בין הגניחות והשריטות של הזאבה. אבל בדיוק שם, מתחת לאדמה, אפשר היה לשמוע חבטות קטנות ויבשות. מיד הניח איוואן את אוזנו מעל הארון. ואז פתאום הוא שמע את זה…

“הצילו!” קול עמום צרח מהארון. המום, איוואן מעד מההלם המוחלט. עיניו היו מלאות בפחד וזיעה זלגה במצחו. האם האישה הזו נקברה בחיים…?

הוא נענה לקריאה

למרבה המזל, איוואן ידע איך לשבור את הארון. הוא התכופף הכי מהר שיכל, וניסה למשוך בכוח את החלק העליון של הארון. הארון היה נעול במסמרים וזה לא היה כל כך קל לפתוח את הדלת. הוא לא היה בטוח שהוא היה יכול להסיר את זה, אבל הוא לא היה מוכן לוותר. האישה הזו הייתה בחיים, ואם לשפוט לפי קולה, היא עמדה להתעלף. היא הייתה זקוקה נואשות לחמצן, אחרת היא לא הייתה מסוגלת לשרוד. איוואן היה צריך לפעול מיד!

נקברה בחיים

בחיפזון, הצמיד איוואן את רגליו על דלת הארון והצליח לקרוע אותה בכל הכוח עד שנפתחה. האישה הצעירה, בעודה משתעלת ונושמת בכבדות, התיישבה. היא כמעט טבעה בגלל מעט מאוד חמצן שנותר בארון הקבורה.

בזהירות רבה, איוואן עזר לאישה לצאת משם ונשא אותה בזרועותיו לבית החולים הקטן של הכפר. לאורך כל הדרך הוא היה יכול לשאול את עצמו רק שאלה אחת: “איך זה קרה?”

 

בינקה הצילה יותר מנפש אחת

לא היה רופא בעיירה, אבל האחיות הבודדות שהיו בבית החולים טיפלו בה. הם הודו לאיוואן ובינקה על עזרתם, כשבדקו את הצעירה. ככל הנראה, בינקה לא הצילה רק חיים של אדם אחד – היא הצילה למעשה שניים!

הצעירה הייתה בהריון וסבלה מלחץ דם נמוך. בגלל זה היא התעלפה, ואז חשבו שהיא מתה. כשחזרה להכרה, הסבירה כי התעוררה לפתע, וראתה שהיא קבורה בתוך ארון קבורה ומתחת לאדמה. היא הייתה ממש אסירת תודה על העזרה שקיבלה מבינקה ומאיוואן, כי בזכותם היא הצליחה לחמוק מהמוות, וגם בנה שטרם נולד היה בטוח.