ורוניקה חילצה את ארצ’י מספארי שפשט את הרגל בשנת 2019. בעל הפארק רצה למעשה לשחרר את החיות לטבע, אך האישה המודאגת הצליחה לעצור בעדו.

“אי אפשר פשוט לשחרר חיה שהייתה כלואה בסאפרי כל חייה”, התחננה ורוניקה. “הוא לא יידע איך להתמודד עם חיות בר. הם יפגעו בו תוך זמן קצר!”

אז היא החליטה לאמץ את הדוב מהספארי.

אבל הייתה בעיה גדולה…

המשך לקרוא בעמוד הבא

ברוסיה אסור לקנות בעלי חיים מגן החיות. ועל אחת כמה וכמה דובים. אז חלומותיהם של ורוניקה וארצ’י עמדו להתרסק. אבל האישה סירבה לוותר. היא נאלצה להציל את החיה מלהגיע לג’ונגל.

היא וחבריה ניסו למצוא דרך לאמץ את ארצ’י באופן חוקי.

ולאחר חשיבה ממושכת, היא מצאה תוכנית מבריקה…

המשך לקרוא בעמוד הבא

אם ורוניקה תוכל להוכיח שארצ’י הוא חיית המחמד שלה, אז יתאפשר לה לאמץ אותו באופן חוקי מהספארי. כדי להשיג מטרה זו, היה צריך להיות ברור שלבעלים יש שליטה על הדוב. ושלדוב הגדול יש מספיק חופש ומרחב לנוע.

אז ורוניקה הלכה לדוג עם ארצ’י כדי להראות ששניהם נהנים ביחד. כשהמפקחת ראתה זאת, היא לא יכלה שלא להכריז על ארצ’י כחיית מחמד.

שניהם היו מאושרים והלכו לדוג מדי שבוע. עד שיום אחד קרה משהו מוזר…

המשך לקרוא בעמוד הבא

זה היה יום רביעי אחר הצהריים ושניהם יצאו למסע הדייג השבועי שלהם. ארצ’י חתר בסירה אל אמצע האגם וורוניקה השליכה את החכה שלה.

כמו תמיד כשהשניים היו ביחד על סירה, הם נהנו זה מחברתה של זו לאורך כל היום. אבל הפעם היה משהו שונה מהרגיל.

ורוניקה שמה לב שארצ’י התחיל פתאום להתנהג בצורה מוזרה…

המשך לקרוא בעמוד הבא

לפתע החל ארצ’י לנענע את הסירה מצד לצד. ורוניקה תפסה את זרועו הענקית והסתכלה עליו. היא ראתה מבט בעיניו שלא ראתה מעולם.

ברור שהדוב הופתע ממשהו. אבל מה זה היה?

ורוניקה הניחה את החכה שלה ונתנה חיבוק לארצ’י. “מה קורה, חבר?”, ואז הדוב עשה משהו לא צפוי…

המשך לקרוא בעמוד הבא

ארצ’י התחיל לצרוח בקול רם. התברר שהוא רצה את תשומת הלב של ורוניקה כדי שהיא תראה משהו. “מה הוא מנסה להגיד לי?” חשבה האישה המבולבלת וניסתה לפענח את צעקותיו.

לפתע הרים ארצ’י את כף רגלו וכיוון את טפריו לכיוון החוף. “אתה מנסה להצביע על משהו?”

כשורוניקה הסתכלה לכיוון הזה, היא הופתעה…

המשך לקרוא בעמוד הבא

על שפת האגם היה דוב נוסף. נראה היה שלחיה יש קשר חזק מאוד לארצ’י. ורוניקה איכשהו הרגישה שאין מתח שלילי ביניהם. נראה היה שארצ’י הסתכל על הדוב השני ברוך וחמימות עצומה.

ואז האישה החלה לחתור בסירה לעבר הדוב השני. כשהם היו קרובים, ארצ’י קפץ מהסירה מהר ככל שיכל, ורץ לעבר החיה.

את מה שקרה אז, ורוניקה לא תשכח בחיים…

המשך לקרוא בעמוד הבא

ארצ’י קפץ מהסירה ורץ לעבר הדוב השני. ורוניקה עצרה את נשימתה וקיוותה שהם לא יריבו. אבל להפתעתה, שתי החיות החלו להתחבק.

שני הדובים חיבקו זה את זה בחוזקה.נראה היה כאילו הם נפגשו שוב אחרי שנים רבות. רק לעתים רחוקות ורוניקה ראתה את ארצ’י מאושר כל כך. אפילו היה לה חיוך על הפנים.

זה גרם לורוניקה להבין משהו חשוב…

המשך לקרוא בעמוד הבא

כשורוניקה הביטה בארצ’י ובדוב, היא התרגשה. כי המפגש הזה בין החיות גרם לה להבין שלשם ארצ’י שייך.

הגיע הזמן להיפרד מחברה הטוב ביותר. בצער רב היא נתנה לו חיבוק אחרון. “אני אנסה לבקר אותך כמה שאוכל, ידידי הגדול והפרוותי!”

זה היה אחד הדברים הקשים שעשיתי אי פעם. אבל הרעיון שארצ’י יוכל להיות עם בני מינו, לא בספארי, וליהנות בטבע אליו הוא שייך, היה מאוד מנחם.

ורוניקה נפרדה מחברה הגדול כשהוא נעלם לאט ביער. אבל דבר אחד היה ברור…

זו לא תהיה הפעם האחרונה שהיא תראתה את ארצ’י!

המשך לקרוא בעמוד הבא